חומסקי אדלר תקשורת שיווקית בע"מ נ' אפריל - רשת חנויות קוסמטיקה ובשמים בע"מ

פסק דין

א. מבוא

לפניי תביעה כספית לתשלום סך של 500,755 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר, בגין קטלוג פירסומי אשר סיפקה התובעת לנתבעת על פי הזמנתה בהתאם להצעת מחיר מיום 6.3.08, אשר אושרה בחתימת נציגתה של הנתבעת.

ביום 22.11.09, התקיים לפניי דיון בבקשה למתן רשות להתגונן אשר הגישה הנתבעת. במסגרת הדיון בבקשה ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ולפיו ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן בטענה אחת ולפיה הגיעו הצדדים להסכם בעל –פה, לפיו מוותרת התובעת על גביית המגיע לה בגין הפרסום נשוא התביעה ואילו הנתבעת מוותרת על טענת הנזקים שנגרמו לה לטענתה בעקבות כך שהקטלוגים שסופקו לה היו שונים מאלו שהוזמנו על ידה. (בש"א 213828/09).

בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 14.3.10, שמעתי ראיות הצדדים. מטעם התובעת שמעתי עדותו של מנכ"ל התובעת מר אייל חומסקי (להלן: "מנכ"ל התובעת" ו/או "חומסקי") וכן עדותו של מר דני ברנדה המשמש כסמנכ"ל לקוחות אצל התובעת (להלן: "דני"). מטעמה של הנתבעת נשמעה עדותו של מנכ"ל הנתבעת מר ששי מאיר (להלן: "מנכ"ל הנתבעת ו/או "ששי"), וכן עדותו של מר ארז חלבי, המשמש כסמנכ"ל שיווק וסחר אצל הנתבעת (להלן: "ארז").

בהתאם להחלטתי הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם הנתבעת. מאחר וטענת ההגנה של הנתבעת הינה טענה מסוג "הודאה והדחה", המעבירה אל שכמה של הנתבעת את נטל ההוכחה, הגישה הנתבעת את סיכומיה ראשונה.

ב. נטל השכנוע ומידת הראיה הנדרש בהליך אזרחי

נטל השכנוע מוטל על בעל הדין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. נטל השכנוע פירושו כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת עפ"י הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה".

מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות" ברמת הוודאות של שתי גרסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.

על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את ביהמ"ש בגרסתו ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם).

במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגרסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה.

(ראה למשל את שקבע בית המשפט העליון בהקשר זה ב ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל, פד"י כא (2) 453, 471).

בעניין זה, לא מיותר לציין כי הנטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גרסתו. ברור ש"חובת הראיה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, איננה חובה במשמעותה הרגיל, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות כנגד ראיות התובע, הרי שעומד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו. היעדר ראיה שכנגד, מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחן הראייתי (ראה: י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1540).

עוד ראוי להזכיר את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש), לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית משפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט.

ההכרעה במחלוקת שבפני תיעשה על בסיס העקרונות האמורים, משקלן המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי שיש ליתן לעדים ולמי מהם.

ג. עדויות הצדדים והעובדות שהוכחו

ג.1. עדי הנתבעת

אין מחלוקת כי לקראת חג הפסח בשנת 2008, פנתה הנתבעת לתובעת והזמינה ממנה קטלוג פירסומי (להלן: "הקטלוגים" ו/או "האינסרטים"), אשר יצורף לעיתון ידיעות אחרונות ולמגזין "מנטה" וכן יחולק בחנויות הרשת של הנתבעת.

הצעת מחיר מיום 6.3.08, אשר נשלחה מהתובעת לנתבעת, אושרה ונחתמה בידי נציגת הנתבעת (הצעת מחיר מיום 6.3.08, צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

לאחר שנחתמה הצעת המחיר ביקשה הנתבעת להפחית את כמות הקטלוגים ולהעמידה על 750,000 יחידות. בהתאם לכך תוקנה הצעת המחיר ולפיה התחייבה הנתבעת לשלם לידי התובעת סך של 472,411 ₪, כולל מע"מ. (סעיף 5 לתצהירו של דני).